סיפור מופלא על תקווה

מכירים את הסיפור הפנטסטי על הספן ברתולומיאו דיאז וכף התקווה הטובה?

מספרים על הספן הפורטוגלי ברתולומיאו דיאז הנועז, שחיפש דרך ימית חדשה להודו, דרך דרום אפריקה. בדרך הוא נקלע לסערה איומה שסיכנה את ספינותיו והוא היה צריך להכריע בין 2 אפשרויות שהיו בפניו:

1.להישאר בנתיב המוכר ולהתנפץ בסלעים בסופו של דבר.

2. להסתכן ולצאת לאזורים שלא מופו עדיין באוקיינוס האטלנטי מבלי לדעת אם יצליח לנווט חזרה ליבשה.

ברתולומיאו בחר בלא נודע, עם שמץ של תקווה.

13 יום ספינותיו הטלטלו ברחבי האוקיינוס מבלי לדעת היכן הם ואם יזכו להגיע לחוף. בינתיים, מתחת לפני האוקיינוס, פעל זרם סיבובי עצום, שבעצם פעולתו הסיבובית הוביל את הספינות האבודות חזרה, לכיוון קצהו הדרומי של אפריקה שנקרא, בזכות הסיפור הזה, "כף התקווה הטובה".

חשבתי שאם ברתולומיאו לא היה בוחר ממקום של תקווה אלא מפחד לצאת ללא נודע, הסיפור שלו היה נגמר אחרת.

מאמינה שזה לא מקרי שהסיפור הזה צץ בראשי דווקא עכשיו. בכל השנה האחרונה אני פוגשת סביבי (ולרגעים גם בתוכי) ייאוש, פחד וחוסר אונים.

בימים האחרונים לא מפסיקה לחשוב מה אפשר כבר לצפות מהשנה החדשה הזו. הסיפור הזה גיבש בי את ההבנה שהדבר לו אנו זקוקים הכי הרבה כרגע זו תקווה.

לכן אני מאחלת לכולנו שנמצא את ניצוץ התקווה בתוכנו, שנשמור עליו ונטפח אותו, לא משנה לאיזו סערה ניקלע.

שניתן מקום לכל התחושות שעולות בנו, אבל שלא נשכח לפנות מקום לתקווה ולאופטימיות שלנו.

שברגעים של קושי, כשיאוש מתחיל לעלות בתוכנו, נזכיר לעצמנו את הסיפור של ברתולומאו ונלמד ממנו-

1. אין לנו שליטה בחיצוני, אבל יש לנו אפשרות לבחור בחירה שיש בה אפילו שמץ קטן של תקווה.

2. לפעמים כשהכל נראה אבוד, עדיין יש דברים שמתרחשים מתחת לפני השטח ואין לנו מושג עליהם, לפעמים הם אלו שירימו ויובילו אותנו בסופו של דבר אל חוף מבטחים.

3. עדיף שאת הבחירות שלנו נעשה ממקום של תקווה ולא ממקום של פחד, זו הבחירה הנבונה, גם אם היא מביאה אותנו להתמודד עם אי וודאות.

שתהיה לנו שנת תקווה טובה

#למלא_את_עצמך_בחיים#למלא_את_הלב בצילום: מבט דרך מצלמתי ממרומי הצוק בכף התקווה הטובה.

בטיפול גם צוחקים?

"את יודעת מה גיליתי? היא שאלה בעיניים נוצצות ברגע שהתישבה בנינוחות על הכורסא.

"מה גילית?" שאלתי מיד, סקרנית לגלות מה התובנה הגדולה שצמחה בה.

"כשהלכתי הביתה אחרי המפגש הקודם שלנו, הרגשתי הקלה בעקבות מה שגילינו ואפילו התרוממות רוח ואז ירד לי האסימון, קלטתי פתאום שדווקא פה אני צוחקת, נינוחה ורגועה כמו שאני לא בשום מקום אחר.. חיוך ענק ויפה נפרש והאיר את פניה.

הנהנתי בראשי מחייכת והמשכתי להקשיב לה.

"זה הזוי", המשיכה בהתלהבות, "תמיד חשבתי שבטיפול רק בוכים וסובלים כל הזמן. נו, את יודעת, קצת כמו בדיקה רפואית… לא, יותר נכון פעולה רפואית חשובה לא נעימה וכואבת שצריך לעבור, כמו טיפול שיניים.

"עכשיו דמיינתי טיפול שורש וזה העביר בי צמרמורת מעצם ההשוואה.מיד ניערתי את התמונה הזו ממוחי ואמרתי לה: "כן, אני יודעת, יש יחסי ציבור גרועים לטיפול. למרות כל הקדמה של האנושות, עדיין לצערי, מתבוננים בזה בעין עקומה, מפספסים את ההבנה של החשיבות והתועלות שלו לבריאות שלנו."

"ממש חבל" אמרה, "גם אני קצת חששתי. מה עוד שאנשים סביבי אמרו לי- 'את חזקה', 'ממש לא צריכה את זה', 'את יכולה לבד'… איזה לבד ואיזה בטיח, זה כמעט גמר אותי. אני שמחה שבסוף למרות הכל החלטתי והגעתי אלייך. חשוב לי שתדעי שאני בהחלט הולכת להפיץ את הבשורה- שזה טוב, מקדם ומיטיב ואפילו כיף בצורה מסויימת"

התבוננתי בה ובהתרגשות שלה, שמחתי על המקום המתלהב שהגיעה אליו. נזכרתי בדמותה מהמפגש הראשון שלנו- במבטה הכבוי, בגופה המכונס בכאב ובעיקר במילים הדוקרות שירתה לחלל החדר וצבטו את ליבי- "אני לא מצליחה להרגיש חיה"!

והנה, היום היא מחייכת, נרגשת, מחוברת לרצון שלה, כל כולה משדרת חיים.חיוכי התרחב אוטומטית מעצם הפגנת השמחה שלה, שהיתה כל כך עוצמתית וחלחלה לתוכי.היא המשיכה לדבר בעליצות ואני פשוט התמוגגתי מלראות את האישה הנפלאה הזו והאור שקורן ממנה, ממש כמו שנהנים מספיגת קרני שמש מלטפות ביום אביב בהיר.

*כל הסיפורים המפורסמים פה, הם בהשראת הנעשה בקליניקה ובאישור האדם המתואר בהם.

על אמונה מגבילה ודפוסים מעכבים

"לא באתי לעולם כדי שיהיה לי נוח",
אמרה בקול חד רווי יאוש ותקווה.
"באתי לעולם כדי שלא יהיה לי נוח, שאהיה מוכרחה לאתגר את עצמי!"
המשפט הזה הדהד בתוכי וסירב להשתחרר.
התבוננתי בה וחשבתי על הדרכים בהם
היא מזמנת לעצמה אי נוחות בחיים.
אם זה בנעילת נעלי עקב דקיקים וגבוהים או בחירת בגדים מהסוג שמאלץ אותה כל הזמן לסדר אותם- למשוך שוב ושוב את החצאית הצמודה הקצרצרה, לארגן מחדש כל דקה את החולצה שנשמטה מדי וחשפה לרגע כתף ואף יותר.
זה מתבטא בדפוסי ההתנהגות שלה המזמינים בששון את אי הנוחות להתרווח בתוך חייה.
אפשר לראות את זה בקלות משתקף בשיפוט והלקאה עצמית, בהנמכת עצמה לעומת האחרים וכמובן שבכל ההתנהלות שלה במערכות יחסים.
עצוב היה לי לראות איך האישה הזו בנתה את עצמה וחייה סביב האמונה הזו שלה, שבעצם צועקת – " אסור שיהיה לי נוח".
חשבתי לעצמי כמה זה קשה להיות כל הזמן בחוויה הזו שאסור שיהיה נוח. כמה פרדוקסלי זה שבמצבים בחייה שמתחיל להרגיש לה נוח, מתעוררת בה תחושת חוסר נוחות והיא פועלת מייד לסלק את המצב הנוח המעיק הזה, איך? ביצירת מצב "לא נוח".

זה לא ממש חיוני לגלות מתי ולמה היא פיתחה את השקפת העולם הזו שגרמה לחייה להיות רצופי קשיים ויסורים.
מה שחשוב זה שהיא תיווכח לדעת באיזה אופן האמונה הזו ניהלה אותה עד היום.
חשוב שהיא תיפתח לגילוי המסעיר שאפשר (ורצוי) להתקדם ולהתפתח גם ממקום חיובי, של שאיפה לחיים נוחים ושמחים.
ברגע שכל זה יקרה, מעניין יהיה לגלות לאיזה נתיב חדש ויפה יתקדמו חייה ואיך היא תהלך בעולם בנעלי העקב היפות שלה מתוך נוחות ונינוחות.

              *אין קשר בין המצולמת  בתמונה לכתוב לעיל*

עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה

כבר בתחילת המפגש הבחנתי בתשישות שלה.
כשנכנסה קרסה על הכורסא כאילו נכנעה למשהו אחרי מאבק מתיש.
הביטה בי מחייכת חיוך עצוב ואמרה
"היה לי ויכוח עם עצמי כל הדרך אלייך"
"מסקרן", עניתי לה, "מה לדעתך 2 הקולות האלו רוצים ממך? מה את אומרת מתחשק לך קצת לשחק?"
היא הזדקפה קלות ואמרה בחיוך "יאללה, בואי נשחק" .
חשבתי לעצמי, באיזו קלות ומהירות התשישות התחלפה בעירנות וחיים.
הדרכתי אותה והיא נכנסה למשחק בקלילות ובחדווה-
"אוקיי, אז קול אחד, אקרא לו 'היפית חולמת בהקיץ' אומר: "לכי אחרי החלום שלך, תעזבי כבר את העבודה שאת סובלת בה כל כך ותפתחי את העסק שאת חולמת עליו ויודעת שהוא הדבר שימלא אותך."
"הקול השני, אקרא לו 'המציאותי המאכזב' אומר: משוגעת, יש לך עבודה בחברה מצויינת עם משכורת מעולה, למה לעזוב את הנוחות הזו בשביל חלום ילדותי שרוב הסיכויים תכשלי בו?"
"אגב," הוסיפה מיד בעגמומיות, "הקול הזה מקבל חיזוקים מההורים שלי, מהבעל שלי וגם מחברות שלי."
אמרתי "אני רוצה רגע שתניחי בצד את מה שאחרים אומרים ושנתבונן בשמות שנתת לקולות האלה-
נתחיל מ'המציאותי המאכזב', איזה חלק הוא מייצג בך? על מה הוא מתבסס בנימוקים שלו?"
"אמממ", עיקמה את פיה. "הוא נורא, ממש לא אוהבת אותו. הוא גורם לי לפחד כל הזמן ואח"כ אני מאוכזבת מעצמי שאני נכנעת לו. הוא מתבסס על…. מה שכולם בערך אומרים לי 'אל תהיי טיפשה', 'תתבגרי', 'תפסיקי לחלום' ו…"
שתיקה…
"אוף, את יודעת מה, מסתבר שאני מרימה ידיים מאוד בקלות כל פעם שהוא מופיע, זה ממש לא מוצא חן בעיני שיש לו כוח כזה עלי."
"בואי נעזוב אותו לרגע ונעבור ל'היפית חולמת בהקיץ' ", ביקשתי ממנה, "איזה חלק היא בתוכך?"
"לא יודעת", נאנחה, "אולי היא אני כשאני משלה את עצמי כמו איזו ילדת פרחים אגואיסטית חסרת אחריות? אבל מצד שני, עמוק בפנים אני יודעת שזה הדבר הכי נכון לי, שאני ארגיש חיה ושמחה כשאגשים אותו." אמרה בקול רם ועיניים נוצצות.
"ההיפית הזאת דווקא נשמעת לי אחלה בחורה" אמרתי בחיוך, "אז מה לדעתך הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם תלכי אחרי החלום שלך? כמובן כשתעשי זאת בצורה מחושבת מראש ומושכלת."
"הדבר הגרוע הוא שאכשל" ענתה מיד "ואז סתם רבתי עם בעלי, ארגיש טיפשה ואהיה מאוכזבת מעצמי, בכלל, כולם יתאכזבו ממני."
"אז את אומרת בעצם, שאם תעשי את השינוי וזה לא יהיה כמו שאת חולמת אז תיפגעי?"
"כן"
"ואם לא תעשי את השינוי ותמשיכי במצב הנוכחי, את תהיי מאושרת?"
"איזה מאושרת? אני אומללה!" היא ענתה בחצי זעקה.
"וכשאת אומללה זה פוגע בך?"
"ברור"
"אם כך," שאלתי "מה שאת אומרת זה שכרגע את חיה בסיטואציה שבה את כבר פגועה ואת מפחדת ללכת אחרי החלום שלך, אפילו שיש בו אפשרות להצליח, רק בגלל שאת לא רוצה להיפגע?
"אממפ" עיקמה את אפה ואמרה "זה נשמע ממש מוזר עכשיו כשאת אומרת את זה ככה."
עכשיו קמה, ניערה את השמלה שלה מאבק דמיוני והתיישבה שוב, בוהה באצבעותיה המונחות בחן על ברכיה וחושבת על מה שעלה.
אחרי כדקה אמרה בשקט מלאת פליאה "אוי מירי, איך לא ראיתי את זה?" אז מקסימום אפגע!" עכשיו התנוסס על פניה חיוך מנצחים רחב. "נכון, יכול להיות שלא אצליח, אבל לפחות אהיה גאה בעצמי שהלכתי אחרי החלום שלי, במקום לדמיין מה פספסתי והכי חשוב- מקסימום אני כן אצליח!"
מרגע זה ועד סיום המפגש, הייתה מלאת חיים ותוססת, ממוקדת מטרה והחלטית. מרגש היה לראות את השינוי שחל בה.
כשליוויתי אותה לשער הכניסה, חלפה מכונית על פנינו. מתוכה זרמו לעברנו צלילי קולו של דודו טסה שר "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה". הבטנו זו בזו מחייכות בשתיקה מלאת הבנה.

אמנות איחוי השברים

"אני פשוט שבורה" היא אמרה לי בקול סדוק ודועך
"אין מקום שלא כואב לי, הלב, הבטן, הראש…
לא יודעת איך אמשיך הלאה ,
איך אאסוף את השברים שלי,
בכלל לא יודעת אם זה אפשרי לחבר הכל מחדש"
עיניה הביטו בי במבט שיש בו ערבוב פרדוקסלי של יאוש עם תקווה.

"זה באמת לא קל מה שעברת", אמרתי בהבנה,
חושבת לעצמי כמה הייתי רוצה מטה קסמים שיוכל להעלים ולרפא את כל השברים שלה שיוצרים בה כאב כל כך חודר וקודר.
"השאלה החשובה באמת היא אולי איך תאספי את השברים ובאיזה אופן תדביקי אותם בחזרה, מה את מציעה?"

"אני, אני הייתי רוצה לחזור לאחור בזמן", השיבה בחולמניות, "הייתי רוצה… להיות מי שהייתי פעם. אני יודעת אפילו לאיזו תקופה- לפני 16 שנים. כן, זה מה שאני רוצה", סיימה בהחלטיות.

"טוב," אמרתי "ונניח שזה אפשרי ותחזרי למי שהיית פעם, מה זה יתן לך?"

"אני אהיה ללא השברים, הכאבים, האכזבה… אהיה שלמה." אנחה גדולה לוותה את המשפט הזה.

"את יודעת, זה מעניין מה שאת אומרת עכשיו", ציינתי, "אני זוכרת שלפני כמה פגישות אמרת לי שאת אוהבת את מי שאת עכשיו, שאת שמחה שאת כבר לא הטיפוס המרצה, שאת יותר אסרטיבית, שיותר לא תאפשרי שידרכו עלייך ו…"

"נכון", התפרצה לדברי נרגשת, "אז אם אחזור אחורה, אני אפסיד את כל זה, אממ…. רגע, לא יודעת, שנייה, אני מבולבלת עכשיו… " עיניה נעצמו במאמץ לעשות סדר בכאוס שנוצר במחשבותיה.
אחרי כדקה, עדיין בעיניים עצומות, שאלה "אז מה אני עושה עכשיו?"

אמרתי "אני רוצה לספר לך משהו שאולי יעניין אותך-
ביפן יש אמנות עתיקה שמיועדת לתיקון כלי חרס שנשברו קוראים לה קינטסוגי. במקום לזרוק כלי חרס אהובים שבורים, בטכניקה המיוחדת הזו מדביקים את השברים, ממלאים סדקים ואפילו מקום של פיסות חסרות, בעזרת לכה מיוחדת משרף מעורבת באבקת זהב טהור. כך ה"צלקות" מוזהבות והופכות את הכלי ליצירת אמנות ייחודית.
הרעיון הזה קשור לתפיסה בודהיסטית שמתייחסת לשברים בכלי לא כסוף של הכלי, אלא כרגע ייחודי בהיסטוריה שלו והוא חלק מהיופי שבו.
הכלי שונה ממה שהיה לפני שנשבר, אך לא פחות שלם והמעניין הוא שלאחר התיקון הכלי נראה יפה יותר משהיה לפני הישברו."

היא פקחה את עיניה , הביטה בי וחיוך קטן הבליח פתאום כשאמרה, איזה יופי. את יודעת מה עלה לי עכשיו? זה קצת כמו צלקות קרב, יש בהם משהו מאוד מיוחד, שנושאים בכבוד… ואל תצחקי עכשיו כשאספר לך שזה הזכיר לי את הסוס מזכוכית מורנו שיש לי מגיל 7. מאוד אהבתי אותו ויום אחד הוא נפל מהמדף ונשברה לו הרגל. לא רציתי לזרוק אותו אז הדבקתי אותה, ראו את השבר אבל לא היה לי אכפת, אפילו אהבתי אותו יותר עם הרגל המודבקת, עד כמה מוזר שזה אולי נשמע."

חייכתי אליה, "דווקא נשמע לי הגיוני. אז מה את אומרת עכשיו? מה ישמש אותך כלכה המוזהבת למילוי הסדקים וחיבור השברים שלך?"

" תשמעי מירי, אני עפה על הרעיון הזה של אבקת הזהב כמילוי הסדקים שלי, זה ממש מרגש אותי ומביא לי חשק להתחיל לחבר אותם עכשיו."
היא חייכה חיוך גדול, לחייה סמקו מהתרגשות ואני ראיתי לפני אישה חזקה, אמיצה ויפה.

"נפלא, אז בואי נתחיל" הכרזתי.

כך התחיל תהליך מופלא של איחוי סדקים ושברים.
בדרך עלו רגשות קשים שנתנו להם מקום ובדקנו מה יש מתחתן, לפעמים הופתענו ממה שעלה. לעיתים דמעות עצב וצחוק התערבבו להם בחדווה, בסופו של דבר השברים נאספו וחוברו והסדקים מולאו בהצלחה.

כשנפרדנו היא פסעה מהקליניקה בשביל הגישה, לפני השער היא נעצרה, פנתה אלי שוב מחייכת לשלום. קרן שמש הבליחה מבין העננים והאירה אותה. בשבריר הרגע הזה, יכולתי להישבע, שראיתי ריצודים עליזים של פסי זהב דקים מעטרים אותה בהמון אהבה.

כל כלב בא יומו- על הצורך בצדק ואיזון

"כל כלב בא יומו" אמרה כמתפללת מכל ליבה, מהנהנת בראשה קלות ועיניה בוהות בחלל החדר.


"אני כל כך מקווה שהמשפט הזה נכון, הוסיפה אחרי שניה, כי למי שמתנהג כמו כלב שוטה מגיע לשלם על מעשיו."
פתאום הזדקפה בבת אחת, כאילו העירו אותה בהתזת מים קרים, היא כיסתה את הפה בכף ידה ואמרה בבהלה: "אני ממש מתביישת, איזה אדם נורא אני שאני מאחלת לו דבר כזה." עכשיו עיניה היו עצומות במבוכה, כאילו היא מנסה למחוק את המילים שנטלו דרור ויצאו מתוכה בלי סינון או בקרה.
אמרתי לה: "את יודעת, בעיני זה מאוד אנושי לחשוב ולהגיד גם דברים כאלה. מאוד טבעי אחרי כל מה שחווית, אני חושבת שכל אדם במקומך היה מרגיש כך, גם אם חלק לא היו מודים בזה גם בפני עצמם.
בכולנו יש את הרצון שיהיה איזון וצדק, כשאנחנו מרגישים פגועים ממישהו, אנחנו רוצים שיקבל כגמולו או שהוא יבין כמה טעה.
היא פקחה את העיניים הביטה בי ושאלה בפליאה: "איך את לא מזועזעת ממני?"
חייכתי קלות ואמרתי "כי אני לא מזדעזעת מאנושיות."
המשכתי "ועכשיו, היות והאמירה הזו שלך הצליחה להסתנן ולהתקיים פה במילים, אני רוצה שנתייחס אליה. בואי נלך רגע עם הקו שלך- "הכלב" יקבל את עונשו, איך זה יעזור לך בחיים?"
שתיקה, "רגע, אם כבר הולכים על זה תני לי לדמיין את התמונה הזו" חצי חיוך שובב הבליח לרגע על פניה.
"זה יעזור לי לדעת שהוא שילם על ההתנהגות שלו, לדעת שיש איזון בחיים"
-"אוקיי, עניתי "ומה זה יאפשר לך?"
"או" אמרה "אז אוכל לשים את זה הצידה ולהמשיך עם החיים שלי סוף סוף."
"אם כך" שאלתי "מה שאת אומרת בעצם זה שעד שהוא לא ישלם על מעשיו כפי שאת חושבת שהוא צריך את לא תמשיכי הלאה בחייך?"
"מממ…כן" ענתה בהיסוס
"אז מי ממשיך לסבול פה בעצם?"
"אוף, אני, ברור שאני." אמרה ביאוש, "נו, את רואה גם פה אני זו שנדפקת".
"את בטוחה?" שאלתי "של מי הייתה ההחלטה לחכות ולא להמשיך בחיים עד שיקרו דברים שלא בשליטך לחלוטין?
אנחה קטנה נפלטה מפיה, היא שילבה את אצבעותיה ואגודליה התנגשו זה בזה לסירוגין, נראה היה כאילו כל אגודל מייצג קול בדיון שמתרחש עכשיו בתוך תוכה.
לאחר כשתי דקות הרימה את ראשה, מתעלמת מהדמעה שהתגנבה וזלגה מזווית העין ואמרה בשקט: "נכון, בעצם זו הבחירה שלי! עכשיו אני מבינה גם שלא משנה מה יקרה לו, זה לא ישנה כלום ממה שהיה. מה שחשוב באמת זה מה קורה איתי."
הנהנתי "בדיוק וכל היופי הוא שאת יכולה לבחור מחדש. הפעם מתוך התבוננות במה את רוצה בשבילך, בלי קשר אליו. נראה לי שהגיע הזמן שתתני לעצמך את המקום הראוי לך, מה את חושבת?"
"אני אומרת א מ ן על זה" ענתה ופניה התרככו בחיוך עדין שנגע בליבי בחוזקה.

כשענן כבד מתיישב על הראש

הוא נכנס בסערה, גשם שוטף תפס אותו בדיוק כשהגיע. הוא העביר יד בשיערו הרטוב, התיישב בכבדות ונאנח.
" אני לא יכול יותר, קשה לי עם האחריות שלי על הכל, אני מרגיש ענן כבד יושב לי על הראש."


"מה יש בענן הזה שמכביד עליך?" התעניינתי
הוא צחק וכמעט בו זמנית הרצין,"מצד אחד, זה כיף להיות זה שמחליט, מצד שני, אם אכשל זה יהיה נורא."
מה יקרה אם תיכשל? מה כל כך נורא בזה? שאלתי
"אני אהיה מאוכזב מעצמי… וגם אאכזב אחרים שסומכים עלי ורגילים כל כך שאני מוביל אותם להצלחה."
"אני רוצה רגע לבדוק איתך אם הבנתי נכון, אתה מתאר לי בעצם תהליך כזה שכולו בראש שלך-
תסריט ראשון – אתה מקבל החלטה – ההחלטה הובילה למשהו טוב- הכל נפלא- אתה מרוצה מעצמך ושמח והאחרים רגועים.
תסריט שני – אתה מקבל החלטה- ההחלטה הובילה למשהו לא מוצלח- אתה חושב שנכשלת- זה מרגיש נורא- יש לך תחושת אכזבה מעצמך וכאילו זה לא מספיק אתה גם מוסיף לעצמך בונוס- הרגשה שאתה לא בסדר כי אכזבת אחרים. אולי אפילו עולה בך חשש שיראו אותך באור אחר או יפסיקו לסמוך עליך?
"לא ראיתי את זה אף פעם בדרך הזו, אבל בהחלט. אני לא מאמין כמה שדייקת אותי" אמר וכיווץ את שפתיו בהרהור.
"אם כך", המשכתי, "מעניין אותי לדעת מה יקרה אם לא נקרא לזה הצלחה וכישלון?"
"למה את מתכוונת", ירה מיד, "איך אפשר לקרוא לזה אם לא כך?"
"למשל", עניתי, "אם נקרא לזה- ניסוי וטעייה או אולי הצלחה מול למידה… או בכל דרך אחרת שלא תעלה בך משמעות שלילית, אלא שתהיה בה הבנה שהדרך / החלטה זו לא מתאימה וזה סימן שאפשר לבחור אופציה אחרת שאולי טובה יותר."
הוא הביט בי בסקרנות ויכלתי לראות איך גלגלי החשיבה זזים בראשו. המשכתי "הרי אם תסתכל על הילד שלך שמנסה ללמוד להרכיב פאזל לדוגמא. אחרי פעם אחת שלא יצליח למקם את החלק, האם תגיד לו נכשלת, אני מאוכזב ממך? או שאולי תגיד לו איזה יופי של רעיון, זה באמת נראה דומה אבל זה לא החלק שמתאים לכאן. בוא ננסה לבחור חלק אחר עד שנמצא את המתאים ביותר?"
"ברור שבדרך השניה", אמר והוסיף בהחלטיות " וזה בכלל לא כישלון, הוא עדיין בלמידה."
"נכון מאוד", הסכמתי, "אז מה אתה אומר- מתי עובר הגבול בין למידה לכישלון?
בגיל 6 , 12 אולי 18? מתי ?"
שתיקה, מבט מופתע, הוא הרים את ידו בלי משים ופרע את שערו במעין מאמץ לדרבן את מוחו לצאת מהבלבול הזה…."וואלה, לא יודע להגיד לך, תגידי לי את- באמת מתי?"
"אף פעם," עניתי בחיוך. הוא צחק, צחקתי איתו והוספתי- "זה העניין אנחנו תמיד בלמידה! שזה אומר שלפעמים ההחלטות שלנו יובילו לדברים נפלאים ונכון, לפעמים גם יביאו לתוצאות פחות רצויות או מוצלחות….אז מה? מי אמר שזה אסון?"
"כולם", הוא ענה לי מיד. "כ ו ל ם רוצים להצליח , כ ו ל ם מקדשים ומעריצים את המצליחנים."
"אתה צודק, זה עניין חברתי ואנחנו לא נפתור את זה היום לכולם…. אסתפק בזה שנפתור את העניין בשבילך", הוספתי וראיתי את זיק האכזבה בעיניו מתחלף ברווחה…
"כמו שאתה אומר, הבעיה נובעת מנטייה שלנו לראות דברים דיכוטומית- או שיש הצלחה או כישלון, אין אמצע. וזה לא הכל, לא, כישלון זה דבר בלתי נסבל ובלתי נסלח אפילו. כך אנחנו מסתכלים על האחרים וכמובן שופטים את עצמנו באותה צורה.
אנחנו אפילו לא שואלים את עצמנו לרגע או מערערים על כך שאולי כך לא צריך לראות את הדברים."
"וואו, תקשיבי, את יודעת שיש לי לא מעט שכל, אני לא מאמין שלא ראיתי את זה קודם. עכשיו אני מבין בעצם, שהצורך הזה לתת תוצאות ולהצליח זה מה שגורם לענן הזה לשבת לי על הראש, ובכלל לא ההחלטות שאני עושה."
חייכתי והנהנתי, "בדיוק! אפשר לראות הרבה דוגמאות מפורסמות לכך שאם כל אדם היה רואה במה שעשה כישלון והיה מפסיק לנסות היינו מפסידים הרבה."
"נכון," אמר מיד בהתלהבות- "תומאס אדיסון למשל. מקווה שלא תצחקי עלי כשאגלה לך עכשיו שאני דווקא משתמש הרבה פעמים בציטוט שלו – "אם מצאתי אלף דרכים שלא עובדות, לא נכשלתי. כל ניסיון שכשל הוא עוד צעד קדימה"
שתיקה רגועה משתררת ואנחנו נותנים לה מקום …
אני מביטה בו ושואלת: "נו, אז מה מצב הענן על הראש שלך?" עיניו קורנות כשהוא אומר לי בחיוך: "על מה את מדברת מירי, איזה ענן? את לא רואה שהשמיים כחולים בהירים ושמש אביבית מעלי?" עכשיו הוא צוחק בקול רם "נראה לי שהחלפתי את החשש מכישלון בכישרון שירה. הנה משהו שלא חשבתי אף פעם שאגיד על עצמי."
הצטרפתי אליו וצחקתי גם אני, אי אפשר היה להתנגד לצחוק המדבק הזה…
עם הצחוק הזה שחררנו את הפחד להמדד לפי הצלחה או כישלון, עם הצחוק הזה קיבלנו את העובדה שכשעושים לפעמים לא מדייקים ואז פשוט בוחרים דרך אחרת.
בהמשך המפגש שחררנו בשלום גם את "מה זה אומר עלי" ואת החבר שלו "מה יחשבו עלי".
בסוף כשיצאנו מהקליניקה נשמנו את ניחוח הגשם באדמה, הבטנו למעלה וגילינו שמיים תכולים נקיים נפרסים עד האופק ולא ראינו אפילו סימן לענן קטן אחד.

 

*כל הסיפורים המתפרסמים בבלוג, מתבססים על מקרים אמיתיים בקליניקה ולפיכך באישורם של האנשים שסיפורם מובא פה, תוך טשטוש פרטים מזהים לצורך שמירה על פרטיותם*

 

אנשים אומרים

"אנשים אומרים שאני משוגע" זה המשפט הראשון שהוא אמר לי מיד אחרי שהתיישב בכורסא מולי.

"ולמה? בגלל שאני רוצה לעזוב מקום עבודה מצויין במשרה מעולה ומשכורת טובה", את יודעת, חלומו של כל גבר… אמר וקולו דעך ופתאום התעורר מחדש- "ואני, אני בכלל עם חלומות אחרים".
"הם קוראים לחלומות שלי "ג'וקים!!! ג'וקים!!!" עכשיו התגנב כעס מעורבל בעלבון לקול שלו. "נותנים לי עצות, כדי שלא אעשה משהו מטורף ואהרוס את החיים שלי."
"נו, מה את אומרת על זה? יכול להיות שהם צודקים? שאני עובר משבר גיל או משהו?"
שתיקה וזוג עיניים מלאות ציפייה תלויות מולי מחכות להכרעה.
"אתה יודע, עניתי לו, סבתא שלי ז"ל הייתה תמיד אומרת על מה שאנשים אומרים- "אוטר גזוכט" (שזה באידיש- אז הוא אמר). הרי מה שאנשים אומרים מגיע מהעולם הפנימי שלהם, אם זה הפחדים שלהם או האמונות שלהם איך העולם בנוי וצריך לתפקד.
קודם כל חשוב שתזכור שאף אחד הוא לא אתה, גם אני לא, לכן לא אני אתן לך את התשובה. אלא, בתהליך הזה אלווה ואנחה אותך למצוא את התשובה האמיתית ומה שהכי נכון לך לעשות, לא כי- אמרו.. יגידו…. מצפים… כועסים… דורשים.. מייעצים וכו' אלא, מהמקום של מה הכי נכון ומועיל לך."
"וואלה", "איך מתחילים?" שאל, נשען בנינוחות לאחור סקרן לגלות מה הולך לקרות עכשיו.

אז כן, הרבה אנשים (וגם אנחנו לפעמים ) מאוד אוהבים לתת עצות. במיוחד כשאנחנו נוטים לעשות משהו לא רגיל, משהו שנראה להם כסיכון, משהו שאולי הם היו רוצים לעשות אך לא מעיזים.
אנשים מאוד רוצים להחזיר אותנו ל"דרך הישר" כי יש דרך מסויימת אותה נהוג לעבור וכל שינוי לא אורדינרי מכניס אותם לאי שקט.
זה יכול לנבוע מאהבה ודאגה לנו אך גם מסיבות אחרות כמו קנאה בתעוזה שלנו.
לכן, תמיד חשוב שנזכור שאין דרך אחת ומה שמנחה אותנו זה בחינת הסיבות המודעות והלא מודעות המביאות אותנו לרצות את השינוי הזה. ברגע שאנחנו מבינים למה אנחנו עושים מה שאנחנו עושים, הדרך קלה יותר ואף אחד ש"אומר" לנו "שהשתגענו" לא יסיט אותנו מהמקום שנכון לנו.

אז בפעם הבאה שמישהו אומר לכם משהו שקצת מערער את ההחלטה שלכם אתם מוזמנים להקשיב לשיר Watching The Wheels של ג'ון לנון, הוא כל כך מיטיב לתאר את זה.

https://www.youtube.com/watch?v=uVXR2LYeFBI

"Watching The Wheels"
People say I'm crazy doing what I'm doing
Well they give me all kinds of warnings to save me from ruin
When I say that I'm o.k. they look at me kind of strange
Surely you're not happy now you no longer play the game

People say I'm lazy dreaming my life away
Well they give me all kinds of advice designed to enlighten me
When I tell that I'm doing Fine watching shadows on the wall
Don't you miss the big time boy you're no longer on the ball?

I'm just sitting here watching the wheels go round and round
I really love to watch them roll
No longer riding on the merry-go-round
I just had to let it go

People asking questions lost in confusion
Well I tell them there's no problem
Only solutions
Well they shake their heads and they look at me as if I've lost my mind
I tell them there's no hurry…
I'm just sitting here doing time

I'm just sitting here watching the wheels go round and round
I really love to watch them roll
No longer riding on the merry-go-round
I just had to let it go

שאני אלך לטיפול? נראה לך?

היא פתחה את הדלת בהיסוס, תחילה רק הראש שלה הציץ במרווח שנוצר, כאילו היא בוחנת שהמקום בטוח והגוף שלה מוכן לבריחה.

חייכתי אליה, עכשיו הדלת נפתחה לרווחה והגוף הצטרף לראש המעוטר בתלתלי נחושת בוהקים, חיוך מבויש האיר את פניה. היא סגרה את הדלת מאחוריה בזהירות ובזמן שניגשה לכורסא אמרה בלחש "אני לא רגילה לעשות דברים כאלה".

לחשתי בחזרה בסקרנות "מה אלו הדברים האלה?" היא צחקה ומשהו קצת השתחרר בה.

"אף פעם לא הלכתי ל…נו, את יודעת לטיפול, תמיד חשבתי שאני לא מהאנשים האלה".

"האנשים האלה?" שאלתי "את מתכוונת לסוג מסויים?"

"כן, אני לא מאמינה שהגעתי למקום הזה, תמיד חשבתי שמי שהולך לטיפול זה רק מסכנים שלא מספיק חזקים לעזור לעצמם". היא נשכה את שפתה התחתונה ובהתה בי בעיניים מלאות בושה.

"והנה את פה, אז מה השתנה?"

"הבנתי שאני צריכה עזרה מקצועית", אני לא רואה איך אני יכולה להמשיך כך, אני ממש סובלת ושום דבר לא עוזר לי. אף אחד גם לא מבין אותי ומה עובר עלי, כולם רק נותנים לי עצות שלא עוזרות בכלל כמו – את צריכה להרגע- נו, באמת, אני לא יודעת שאני צריכה להרגע?"  עכשיו כעס וחוסר אונים התגנבו לקולה.

"בואי תספרי לי מה כואב לך" ביקשתי

"נו,  זהו בדיוק! אני לא יודעת להגיד לך מה יש לי…. נראה לי שהראש שלי מתפזר לגמרי, מעיקים עלי המון דברים, אני מרגישה שאני נלחמת בהמון חזיתות… לא ישנה טוב בכלל, הפתיל שלי ממש התקצר. לפעמים חושבת שהכל חסר טעם ויש פעמים שמרגישה לחץ נוראי כאילו אני בנפילה חופשית ואין לי במה לתפוס כדי להציל את עצמי. שתיקה השתררה לרגע בחדר ואז אמרה ביאוש "ואני בכלל לא יודעת להגיד לך מה התחיל את כל זה."

במפגש הזה ולאורך המפגשים הבאים בעדינות ובסקרנות פרמנו את הפלונטר הרגשי הזה. גילינו, בין השאר, את הגורמים שהביאו לקושי וסערת הנפש שלה .

מפעם לפעם אפשרה לעצמה באומץ ובכנות להפגש עם "השדים" הפנימיים שלה ולגלות ש"השד לא נורא כל כך". בכל מפגש פגשה את עצמה בדרך אחרת והבינה כי אף פעם לא באמת הכירה את עצמה ושהיא "דווקא אחל'ה בת אדם" כדבריה.

היו דמעות, היו שתיקות, רגעים של כנות מרפאת, רגשות שנתנו לעצמם דרור. היו רגעים מכוננים ומחזקים, היו תובנות מפתיעות והיה גם הומור ורגעים של צחוק משחרר.

לקראת סיום התהליך, כשליוויתי אותה ליציאה אמרה לי בשקט: "את יודעת מירי, מה שעברתי אצלך בכלל לא דומה למה שחשבתי שיהיה. והכי עצוב בעיני זה שחיכיתי כל כך הרבה זמן עד שהגעתי אלייך, לא סיפרתי לך עד עכשיו שנתנו לי את המספר שלך כבר לפני שנה! את מבינה? עכשיו אני קולטת שסבלתי סתם שנה נוספת כי חשבתי שזו בושה, שזה יעיד עלי שאני חלשה…. לא! בעצם סבלתי כי פחדתי ממה יחשבו עלי ואיזה כתם ידבק בי. טוב, מה הפלא, אני בעצמי הסתכלתי ככה על מי שהלך לטיפול."

"תראי איזו דרך עשית" אמרתי לה בהערכה "את מסוגלת להסתכל בכנות ובאומץ על ההתנהלות שלך, לומר את זה בקול רם ולהיות שלמה עם זה".

"נכון, באמת לא אופייני למי שהייתי" גיחכה "נו טוב, עכשיו אני כבר גרסה משודרגת של עצמי, אם כי בשלבי סיום של תהליך ההתקנה."  אמרה בחיוך שובב.

היא פנתה לכיוון שער היציאה תלתלי הנחושת שלה מקפצים וטופחים על גבה בגאווה. התבוננתי בה מתרחקת, תנועותיה קלילות רגועות, נכנסתי חזרה לקליניקה וגיליתי שאני מחייכת לעצמי. 

מה זה NLP?

NLP = תכנות נוירו-לשוני, גישה פרקטית המאפשרת ליצור שינוי רצוי בפרק זמן קצר יחסית

בכל פעם ששואלים אותי מה זה NLP ומה מיוחד בשיטה הזו אני מסבירה בשמחה, כפי שאסביר בפוסט זה. יחד עם זאת, מדגישה שהדרך הכי טובה להבין לעומק מה זה NLP היא לחוות תהליך כזה. אני יודעת שזה כך מההתנסות שלי וגם מההתנסות של כל מי שעבר אצלי תהליך NLP.

אני מאוד אוהבת את האמירה של ד"ר בנדלר "אנשים לא מקולקלים, הם בעצם עובדים מצויין" מכיוון שהיא מייצגת את רוח ה NLP – כשמשהו לא מצליח או כשמתנהלים בדפוסים מקבעים, זה לא כי משהו בנו לא בסדר אלא כי לימדנו את עצמנו לעשות את הדבר הזה בצורה לא נכונה. למעשה, יש לנו יכולת למידה נהדרת ובעזרת טכניקות NLP אנחנו משתמשים ביכולת הזו ויוצרים תהליך למידה חדש בהתאם למטרה שלנו.

אז מה זה N L P?

NEURO– מתייחס למערכת העצבים במוח – כל התנהגות היא תוצאה של תהליך נוירולוגי.

LINGUISTIC – מייצג את השפה שלנו- התהליכים הנוירולוגים מיוצגים על ידי השפה, דרכה ניתן לראות ביטוי לאיך אנו רואים וחווים את העולם (הפנימי והחיצוני)

PROGRAMMING מייצג את "תת התוכנות" הפנימיות שמפעילות אותנו באופן אוטומטי-  מתייחס למודלים שנוצרים במוח שלנו ויוצרים "תכנות" של ההתנהגות שלנו.

כלומר- ה NLP-  מתייחס לחוויה האישית שלנו = איך אנחנו רואים וחווים את העולם, איך אנחנו "מתרגמים" את החוויות האלו (אמונות, ערכים, ועוד) ואיך אנחנו מגיבים אליו (רגשות ודפוסי התנהגות).

איך באמת?

כל אחד מאיתנו חווה את העולם באופן שונה, מינקות נוצרות "תת התוכנות" במוח שלנו, הן אלו המנהלות אותנו אוטומטית ומשפיעות על הפרשנויות שלנו לסיטואציות שונות בחיים ומכאן גם משפיעות על הרגשות וההתנהגות שלנו.  דרך השפה אנחנו יכולים ללמוד מה הן התוכנות ולערוך בהן את השינוי הרצוי.

המודלים של הNLP מאפשרים להבין איך כל אחד מאיתנו מארגן את "מפת העולם" הפנימית הייחודית לנו: איך אנחנו מארגנים את הרגשות, המחשבות, האמונות, השפה ובהתאמה את ההתנהגות שלנו. בסופו של דבר ההתנהגות  נובעת מהאסטרטגיות והדפוסים האישיים שפיתחנו  באופן יחודי בהתאמה ל"מפת העולם" שלנו.

היופי ב NLP  הוא שהוא יוצר שילוב של ידע ממקורות שלכאורה שונים זה מזה – פילוסופיה של המזרח, פסיכולוגיה הומניסטית והגישה המערכתית, מדעי ההתנהגות של המערב, גישות קוגניטיביות ואף גישות פוסט מודרניסטיות (כמו שימוש במטאפורות לדוג') השילוב הזה יוצר מודל מעשי וממוקד שמוביל לשינוי באופן מהיר יחסית.

גישה זו ממוקדת תוצאה, רואה באדם פוטנציאל חיובי, מאמינה ביכולת לממש את הפוטנציאל הזה בעזרת הנחייה נכונה. בתור דוגמא ניקח מצב של אדם התקוע בביצה כבר הרבה זמן. נלפיסט לא ישאל אותו שאלות כמו- למה נכנסת לביצה? מי אמר לך להכנס לביצה? אמא או אבא שלך לא למדו אותך להמנע מביצות? אלא ישאל שאלות כמו- אתה רוצה לצאת מהביצה? מה ניסית כבר לעשות? לאן אתה רוצה להגיע אחרי שתצא מהביצה? ועוד.

איך מתבצע תהליך NLP

החוויה של תהליך באמצעות NLP היא מיוחדת ומגוונת, הטכניקות המשמשות אותנו בתהליך הן רבות, ביניהן- תהליכים שונים בעזרת דימיון מודרך, טכניקות תרפיית קו זמן (Time Line Therapy), מודלים שפתיים, מודלים לניהול קונפליקטים, עבודה עם דימויים ועוד.

יש פעמים שההשפעה ניכרת כבר במפגש ראשון או שני, בפעמים אחרות נדרשים יותר מפגשים, אך בכל מקרה התהליך עצמו מרתק ומאפשר לך ללמוד על עצמך ועל האופן בו המוח שלך "מתוכנת".

תהליך NLP נערך בסדרה של מפגשים ממוקדי מטרה.

התהליך מתחיל מהמצב הנוכחי שאותו רוצים לשנות, ההתמקדות במפגשים היא בעיקר בעתיד- במטרה -בשינוי הרצוי. הסיבה לכך היא שלפי ה NLP ההתעסקות בעבר ובבעייה גורמת לחיזוק החוויה הלא נעימה עוד יותר. לפעמים בתהליך חוזרים לעבר אך אז עושים זאת מתוך גישה של התבוננות ולמידה (ולא חיטוט), כך נוצרת חוויה חדשה שפותחת אפשרויות חדשות ומאפשרת שינוי.

בכל מפגש נערכת שיחה ושילוב של טכניקה המתאימה לתכנים העולים באותו מפגש, כאשר הקו המוביל, כאמור, הוא התוצאה הרצויה לך.

במפגש הראשון דנים במטרה לעומק כולל הגדרתה בצורה נכונה וחיובית, במהלך התהליך בוחנים יחד מה מונע את השגת המטרה ומה יאפשר את השגתה, לדוגמא- מה החסמים ומדוע הם שם. מה הן הכוחות / יכולות שיכולים לסייע להשיג את המטרה ואיך אפשר להשתמש בהן באופן הנכון.

במהלך המפגשים אנחנו לומדים גם איך בנויה "מפת העולם" האישית, כולל אמונות יסוד המפעילות אותך אוטומטית. אם יש צורך מפרקים לשלבים תהליכים בדפוסי התנהגות כדי לבחון את המקום הנכון ליצור בו את השינוי המתאים והרצוי לך.

במה NLP יכול לעזור?

  • שינוי דפוסי התנהגות מכשילים ומעיקים להתנהגות רצוייה
  • התמודדות וצמיחה ממשברים בחיים (כגון- משבר גיל, משבר בעקבות אובדן, שכול, גירושין ואחרים)
  • שינוי הרגלים לא רצויים (דחיינות, כסיסת ציפורניים, הפרעות אכילה ועוד)
  • שיפור דימוי עצמי וביטחון עצמי
  • התמודדות ושחרור מלחצים, פחדים, חרדות ופוביות
  • התמודדות עם בעיות פריון ושיפור הסיכויים להריון
  • התנהלות נכונה למציאת זוגיות
  • למידת תקשורת נכונה ודפוסי התנהגות מעצימים בזוגיות קיימת
  • שחרור מהתמכרויות והרגלים הרסניים כולל תלות באדם אחר
  • הבנת היעוד והדרך להגשמה עצמית
  • קבלת החלטות הנכונות עבורך בכל תחום ושלב בחיים
  • התמודדות עם שכול וסגירת מעגלים
  • שחרור מזכרונות מעיקים
  • פתרון קונפליקטים בינאישיים ותוך אישיים
  • הכנה מנטלית לקראת תחרות, ראיון עבודה, מצגת חשובה ועוד
  • הצבת והשגת מטרות אישיות /עסקיות

קצת היסטוריה על התפתחות ה NLP-

ה NLP פותח בשנות ה- 70 בקליפורניה ארה"ב, כשד"ר ריצ'ארד בנדלר, סטודנט למתמטיקה ומדעי המחשב , מתוך רצון לגלות את סוד הקסם של המצליחנים, זיהה דפוסי שפה והתנהגות שמייצרים תוצאות טובות אצל אנשים המצויינים בתחומם. הוא חבר לבלשן ד"ר ג'ון גרינדר וביחד החלו לעשות "מודלינג" לאנשים בולטים בתחום הטיפולי – מילטון אריקסון, פריץ פרלס וירג'יניה סאטיר ועוד. הם רצו למצוא חוקיות בדרכי ההשפעה של המטפל על המטופל והם גילו מספר חוקים הקשורים למרכיבים לשוניים תפיסתיים ונוירולוגיים של התנהגות האדם.  בנוסף, הם גילו כי ניתן לערוך שינויים, לשחרר מדפוסי התנהגות וחשיבה חוסמים, לאפשר לאדם למצות את היכולות שלו ולאמץ לעצמו דרך חיים חיובית שתוביל אותו להבנה וקבלה עצמית,הצלחה ואושר.

חשוב להבין שבנדלר וגרינדר עלו על תובנה חשובה- שהדרך בה אנו מתקשרים עם העולם היא גם הדרך בה אנו מתקשרים עם עצמנו והיא משפיעה על הרגש והתגובות ההתנהגותיות שלנו.

בעקבות התצפיות בנדלר וגרינדר פיתחו מודלים וטכניקות, בינהן 2 מודלים שפתיים השונים זה מזה, אפשר לומר אפילו הפוכים. השימוש במודלים נעשה בהתאמה למצב ו/או הצורך. לפי תבניות שפתיות מסויימות ניתן לאבחן את דרך החשיבה המיוחדת לכל אחד, לגלות רמזים על המתרחש בעולם הפנימי ומכאן גם להבין מה מניע או מה חוסם. ב NLP עושים גם את השינוי דרך השימוש בשפה.

כיום תחום זה מפותח מאוד בארץ ובעולם , נכתבו ספרים ומאמרים רבים מאוד בנושא, ישנם מחקרים בתחום מדעי המוח ואחרים ועבודות שתומכים  ביעילות ה NLP, לדוגמא מחקרים המראים שהמוח שלנו גמיש וניתן ל"תכנות" מחדש.

במהלך השנים, בעקבות התנסות ולמידות חדשות, התפתחו טכניקות נוספות ווריאציות שונות, אך כולן מתבססות על הרעיון הבסיסי המקורי של "תכנות מחדש" ועבודה עם תמונות ודימויים במוח.

כל מי שעובר תהליך NLP לומד הרבה מאוד על עצמו כמו- מה מפעיל אותו, דרך החשיבה שלו ואפילו איזה מוטיבציה מניעה אותו יותר, דבר זה מאפשר לכל אחד לנהל את עצמו נכון יותר גם לאחר סיום התהליך.

דילוג לתוכן